The City Beneath the Waterהעיר שמתחת למים | האמת נמצאת במעמקים

The City Beneath the Water — The Truth Lies in the Depths is a mirror for a divided soul. It shows a moment standing at a riverbank — perhaps Prague, perhaps an imagined city — where the world splits cleanly in two. Above is objective reality: buildings standing steady, a grey-white sky, a bare tree in winter, everything quiet, cool and restrained. But below the waterline that crosses the canvas like a scar, the magic, or the storm, takes place. The reflection in the water is no pale copy but a heightened version of reality: the colours turn more intense and dramatic, yellow becomes orange, pink becomes red, blue deepens. The black, bare tree on the right is the quiet hero of the work, its branches reaching toward the grey sky in a desperate search for light while its reflection reads like deep roots plunging into feeling — the connector between the two worlds, the person who stands steady above while the soul dives into churning depths. Eliran Bar-On paints the reflection in wavy, trembling strokes that distort the straight architecture, just as memory and emotion distort the events that happened to us; in the water the buildings seem to melt or dance. It speaks of the double life we all lead — the outward, functioning, sometimes grey existence above, and the stormy, colourful inner life below the surface.

היצירה הזו היא מראה לנפש חצויה. היא מתארת רגע של עמידה מול גדת הנהר (אולי זו פראג, אולי עיר דמיונית), שבו העולם נחלק לשניים באופן ברור וחד. למעלה – המציאות האובייקטיבית. הבניינים עומדים יציבים, השמיים אפורים-לבנים, העץ עומד עירום בשלכת חורפית. הכל נראה שקט, קריר, מאופק. אבל למטה, מתחת לקו המים שחוצה את הקנבס כמו צלקת – מתרחש הקסם, או אולי הסערה. ההשתקפות במים אינה חיקוי חיוור של המציאות; היא גרסה מועצמת שלה. הצבעים שם הופכים עזים יותר, דרמטיים יותר. הצהוב הופך לכתום, הוורוד לאדום, והכחול לעמוק וכהה. העץ כעמוד שדרה העץ השחור והעירום בצד ימין הוא הגיבור השקט של הציור. הענפים שלו נשלחים אל השמיים האפורים בחיפוש נואש אחר אור, בעוד שההשתקפות שלו במים נראית כמו שורשים עמוקים שחודרים אל תוך הרגש. הוא המחבר בין שני העולמות. הוא מייצג את האדם שעומד יציב (או מנסה לעמוד) בעוד הנפש שלו צוללת למעמקים גועשים. עיוות מכוון של המציאות בחרתי לצייר את ההשתקפות במשיכות מכחול גליות, רוטטות. המים מעוותים את הצורות הישרות של הארכיטקטורה, בדיוק כמו שהזיכרון והרגש מעוותים את האירועים שקרו לנו. במים, הבניינים נראים כאילו הם נמסים או רוקדים. עבורי, הציור הזה מדבר על "פרו-טראומה" ועל החיים הכפולים שאנחנו מנהלים: החיים החיצוניים, המתפקדים והאפורים לעיתים, מול החיים הפנימיים, הסוערים, הצבעוניים והמלאים בתשוקה ובכאב, שמתקיימים מתחת לפני השטח.